זנות, הנחשבת על ידי אחדים למקצוע העתיק ביותר בעולם, היא נוהג של החלפת שירותי מין תמורת כסף או מוצרים חומריים אחרים. המנהג תועד בתרבויות עתיקות ברחבי העולם, מהיוונים והרומאים ועד הגיישות היפניות והפילגשים הדרום אמריקאיות, והוא נושא שנוי במחלוקת ושנוי במחלוקת בחברה המודרנית. מאמר זה מספק סקירה היסטורית של פרקטיקת הזנות, מראשיתה ועד לוויכוחים הסובבים אותה כיום.
העת העתיקה
התיעוד הכתוב הראשון של זנות מגיע ממסופוטמיה בסביבות 2500 לפנה"ס. נשים צעירות, שנאלצו להיכנס לתעשייה לעתים קרובות בגלל עוני או רעב, היו "מוקדשות" על ידי משפחותיהן למקדשים בתמורה לכסף או תבואה. נשים אלה היו מבלות את רוב חייהן במקדשים כזונות קדושות, מרוויחות כסף עבור שירותי מין והופעות דתיות.
היוונים והרומאים השתמשו בפרקטיקות דומות והקדישו אנרגיה רבה לבתי בושת, חוקים הנוגעים לזנות ומיסים הקשורים לזנות. בעוד שחברות אלה בדרך כלל לא ראו בזנות בושה, היא נשאה סטיגמה כבדה ונתפסה כרע הכרחי. אלה שעסקו במסחר נתפסו לעתים קרובות על ידי החברה בעין בוז וחשדנות.
המזרח
בתרבויות אסיה, הזנות התפתחה אחרת. ביפן, "גיישות" היו שחקניות מאומנות מאוד ששעשעו אצילים ונחשבות לסוג של זנות. אף על פי שהגיישות סיפקו בידור והנאה מינית מסוימת, הן הופרדו במידה רבה מנשים בזונות מן המניין. במהלך המאה ה-16, הממשלה הסינית הסדירה את הזנות על ידי הפרדת מחוזות האור האדום משאר החברה ודרשה שהזונות יגורו בבתים מיוחדים.
המערב
במערב התפתחו פרקטיקות הזנות באופן שונה. באירופה של ימי הביניים לא הייתה רגולציה רשמית על המקצוע, אם כי היו כמה חוקים לא רשמיים שהגבילו את התפשטותו וצמיחתו. לדוגמה, באנגליה נאסר על נשים לעבוד בבתי בושת וניאוף נתפס כעבירה בת ענישה. באמצע המאה ה-17, הזנות הפכה לבלתי חוקית באירופה והפכה לאחד המקצועות הרווחיים ביותר עבור נשים.
ויכוחים מודרניים
כיום, זנות היא נושא לדיון סוער, כאשר ארגונים, יחידים, פוליטיקאים וקבוצות אחרות מתווכחים כולם על המוסריות, החוקיות וההשלכות של הפרקטיקה. באופן כללי, קבוצות שמרניות שואפות לאסור זנות ורואות בה מוסד של ניצול יחידים. לעומתן, קבוצות ליברליות יותר טוענות לאי-הפללה של התעשייה, וטוענות כי היא מאפשרת לפרט את החופש לבחור את חייו האישיים ויש לראות בה שירות, כמו כל שירות אחר.
ברמה הבינלאומית, האו"ם ניסה לטפל בנושא באמצעות "הפרוטוקול למניעה, דיכוי וענישה של סחר בבני אדם, במיוחד נשים וילדים", המוציא אל מחוץ לחוק כל צורה של זנות כפויה, בין אם באמצעות חטיפה או הצעות עבודה מזויפות. פרוטוקול זה נועד הן להגן על קורבנות פוטנציאליים מפני ניצול והן להעניש את אלה העוסקים בחטיפה שיטתית או מאורגנת של אנשים למטרות עבדות מינית.
מסקנה
לזנות יש היסטוריה ארוכה ומורכבת, ממקורותיה המוקדמים ביותר במסופוטמיה ועד לוויכוחים הנוכחיים שלה. עם פרקטיקה שנגעה בתרבויות ברחבי העולם, חילופי שירותי מין תמורת כסף כבר זמן רב נושא שנוי במחלוקת, שאליו יוחסו דעות ופרשנויות שונות. עם זאת, עם ההכרה הרשמית בפרוטוקול האו"ם, ננקטו צעדים כדי להבטיח שכל מה שהנוהג ישתנה בעתיד, הוא ייעשה "באופן חופשי וללא כפייה".
